ראיון עם אוולין לוי מנהלת הוצאת סטימצקי
״אם כולנו היינו כותבים כמה שורות ביום העולם היה מקום טוב יותר״

״אם כולנו היינו כותבים כמה שורות ביום העולם היה מקום טוב יותר״

״אם כולנו היינו כותבים כמה שורות ביום העולם היה מקום טוב יותר״

תהליך הוצאת ספר לאור הוא תהליך אישי ומרגש עבור הסופר, וגם עבור האישה שאחראית על הרילוקיישן של הספר מהמגירה למדפים בסטימצקי. אוולין לוי, מנהלת הוצאת סטימצקי, מסבירה איך נראית השתלשלות העניינים מהגשת כתב היד עד לפרסום, מספרת על הרגעים היפים לאורך הדרך וקוראת לכולנו לא לפחד ולהתחיל (או להמשיך) לכתוב

 

אוולין, ספרי לנו קצת על עצמך:
אני במקצועי עורכת ספרות ומנחת סדנאות לכתיבה יוצרת.דוקטורנטית בחוג לספרות כללית  באוניברסיטת תל אביב,  ובשבע השנים האחרונות אני מנהלת את ההוצאה לאור של סטימצקי.

איך הגעת לשבת בכיסא מנהלת ההוצאה?
עסקתי לאורך השנים בהנחיית סדנאות לכתיבה יוצרת במסגרות שונות, ובעבודות עריכה ותרגום . כשהרגשתי שאני רוצה יותר פניתי לסטימצקי אשר חיפשה באותו זמן מנהלת להוצאה לאור וכך “נדבקנו” ההוצאה ואני.

אוולין לוי השקת ספרו של עברי לידר

מה בעצם היה המניע להקמת הוצאת הספרים של סטימצקי?
חזונה של סטימצקי היה, ועודנו, לאפשר לאנשים כותבים להגיע אל הקהל הרחב , ולעודד את הכתיבה. רצינו לחסוך מן הכותבים את התהליך הקשה, המייסר וכמעט חסר הסיכוי של התקבלות להוצאה לאור אשר תיקח על עצמה את המימון. בבסיס החזון עמד הרצון לפתוח את החנויות לאנשים כותבים, ללא תיווך, להפוך להוצאה לאור שמביאה את התוכן היישר לקהל. הבנו שהמבחן האמיתי הוא מול הקוראים, שכמעט לכל ספר יש קהל שאוהב אותו, ושגם אם אינך אחד מחמשת הסופרים הגדולים עדיין אתה יכול, וזוהי זכותך, לכתוב וגם לצאת לאור. אם כתב היד שלך ראוי ואתה מוכן לממן את הפקתו, אין סיבה שלא תגיע לחנויות סטימצקי.

אז אתם מפרסמים כל כתב יד שמגישים לכם?
ודאי שלא. לא כל טקסט יכול לראות אור. כל כתב יד שמוגש לנו עובר תהליך של לקטורה, ובסוף התהליך מתקבלת ההחלטה על עתיד הספר.

מה קורה אם בתום תהליך הלקטורה אתם מחליטים לדחות את כתב היד?
אם החלטנו לא להוציא את כתב היד לאור ההסכם בין ההוצאה לכותב בטל, והכותב אינו  מחויב ב תשלום.

בעיני חשוב לעבור את המסע הזה. גם אם כתב היד לא עבר את שלב הלקטורה בהצלחה, עדיין, התהליך יקדם את הכותב. הוא יעמיד אותו בפני שאלות חדשות: האם כדאי לפנות להוצאות אחרות? אולי כדאי לכתוב משהו אחר? אולי כדאי לעבור תהליך של עריכת ספרות ולשפר את כתב היד הנוכחי? אולי להצטרף לקבוצת כתיבה? גם תשובה שאינה חיובית מביאה את הכותבים לדרכים חדשות העשויות לתרום להתפתחות ולהעשרת הכתיבה ולכן לא צריך להסס ולפנות.

זה המקום להבין איך בעצם נראה תהליך הוצאת ספר לאור? מה המסלול שצפוי לעבור כותב  מהגשת כתב היד ועד לנחיתת הבייבי שלו בחנויות?
כאשר כותב  יוצר קשר, טלפונית או דרך האתר, אני חוזרת אליו באופן אישי, נותנת לו את כל המידע  על התהליך, מבקשת את כתב היד ומגישה לכותב הצעת מחיר. אם ההצעה מקובלת על הכותב אנו  חותמים על הסכם, ואז כתב היד מועבר אל שלב הלקטורה – שלב הקריאה והבחירה של אנשי המקצוע שלנו, . תהליך הלקטורה אורך  21 ימי עבודה, ובסופם מתקבלת ההחלטה האם להוציא לאור את כתב היד  או לא. אם ההחלטה חיובית, אנחנו מתקדמים לשלב ההפקה שאורך כמה חודשים. משך ההפקה תלוי גם בכותב, משום שהכותבים  שותפים מלאים בתהליך ההפקה, מעורבים ומאשרים  כל שלב ושלב לאורך ההפקה, לכן משך ההפקה נגזר גם מן הזמינות שלהם. שלב ההפקה מסתיים בחתימה על העתק שמש במשרדינו . זהו  עותק דמי של הספר ואנו תמיד מתרגשים להחזיק עותק מודפס ביד בסוף התהליך.  בתום ההדפסה הספר מגיע לחנויות סטימצקי, ונערכת מסיבת השקה באחת מחנויות סטימצקי  לבחירת הכותב.

מה סטימצקי מציעה לכותבים שלה מלבד הפקת הספר?
בחודש הראשון הספר מוצב במקום של הספרים החדשים, או במקום של ספרי המבצע, להחלטת הכותב, בכל חנויות הרשת. זוהי הזדמנות משמעותית להיחשף.לאחר מכן הספר עובר לתקופה של 11 חודשים למדף הרלוונטי על פי הסוגה והתחום שאליהם הוא שייך. הסופר מקבל 35% תמלוגים, וכל זכויות היוצרים נשארות  בידיו. בנוסף, לסטימצקי אין בלעדיות בתחום ההפצה – אלה שתי נקודות הוגנות ולטובת הכותב. הכותב חופשי למכור את הספר שלו באופן פרטי, ובחנויות ובמסגרות אחרות.

מהם הרגעים המרגשים ביותר בתהליך שאת עוברת מול הכותבים?
אנחנו בוכים כאן לא מעט… זו יכולה להיות שיחת פתיחה עם מישהו שפנה אל ההוצאה עם סיפור נוגע ללב, זו יכולה להיות החתימה על העתק השמש בתום תהליך של הפקה, וזו יכולה להיות ההשקה. אנשים כותבים, לא פעם, על כאבים, על תהליכים עמוקים , והתהליך מלווה ברגשות רבים– לא רק מצד הכותבים. אני שומרת  עשרות מכתבי תודה  מחממי לב  לרגעים סיזיפיים של  עבודה קשה.

מה הסוגה הפופולרית ביותר של ספרים שמגישים להוצאה?
אנחנו מוציאים לאור את כל הסוגות: סיפורת, ספרי ילדים, שירה, עיון, בישול וספרי סיכום חיים של מי שעברו מסע מקצועי, אישי או היסטורי.

אשאל אותך שאלת תם – למה חשוב לדעתך להוציא ספר לאור?
יש משהו בספר מודפס שאין בשום מדיה אחרת: כאשר כותב  אוחז בספרו בידו,  הספר בו וסיפורו מסופר,  משהו בו נרגע. הסיפור סופר, הוא קיים כדי להישאר, והוא בעל ערך ויתרום לקוראיו.  זהו צד אחד של המטבע, הצד השני הוא תהליך הכתיבה עצמו, שהוא מאוד מרפא, משחרר ומתגמל. ביטוי עצמי באמצעות מילים, הכניסה למקום הפנימי העמוק  של הכתיבה, ממנו נובעות המילים מעצמן, הם הם המתנה והגמול האמיתיים.

יש סוג מסויים של ספרים שהיית רוצה לראות יותר מהם?
לא הסוג הוא המשנה, החשוב הוא שהכותב יבטא את עולמו הפנימי במילים – פחות חשוב אם זה ספר ילדים, שירה או פרוזה. כל אחד והסוגה שאליה הוא מתחבר.

ומה הספרים האהובים עליך אישית?
התנ”ך, פו הדב, טולקין, כל מה שגבריאל גארסיה מרקס כתב, וכל הסופרים הישראלים הטובים. אני מעריצה גדולה של דוד גרוסמן ושל מאיר שלו.

ולסיכום?
החשוב הוא לא לחשוש ולא לפחד. פרנקלין רוזוולט אמר “אין לנו ממה לפחד, אלא מהפחד עצמו” וזה מאוד נכון בהקשר של הכתיבה, ויצירה בכלל. לא לפחד ליצור, לא לפחד לכתוב, לא לפחד לפגוש את עצמך, במעמקיך – זהו התנאי הראשון לכתיבה. לא לפחד להתקשר אלי ולומר לי שאת/ה רוצה לצאת לאור. לכולנו מותר לכתוב ולכולנו מותר לנסות ולהגיע לקהל קוראים. אילו  היה מנהג, שממש כמו שאנו  מצחצחים שיניים מדי ערב, היינו כותבים כמה שורות בכל יום, אני בטוחה שהעולם היה מקום טוב יותר.

רוצים להוציא את ספרכם לאור בהוצאת סטימצקי? השאירו פרטים ונשמח לחזור אליכם.

Comments are closed.

- צור קשר -

 אני מסכימ/ה לקבל דוא"ל מסטימצקי הוצאה לאור

- טיפים לקראת פרסום ספר -

הנה חלק מהפרטים החשובים שצריך לקחת בחשבון לפני שמחליטים אם להוציא לאור ספר

  • אין לך סיבה לחשוש
    מלשלוח את כתב היד שלך

    הסופרים הגדולים ביותר השליכו
    את ספר הביכורים שלהם למגרה.
    אנחנו לא רוצים לפספס את
    הסופר הבא…

  • אם מישהו אומר
    “זה לא יעניין אף אחד”

    הוא שוכח כי כולנו רקמה
    אנושית אחת חיה, הכל משותף
    ומעניין את כולם, גם הפרטים
    הקטנים, תהליך ההוצאה לאור
    מתאים לכולם.

  • מומלץ מאד

    לתת לכמה שיותר אנשים
    שאוהבים אותך לקרוא את כתב
    היד ולחייב אותם להאיר ולהעיר.
    ביקורת שבאה מאהבה, כלום
    לא ישווה לה.

  • אין טעם להפעיל צנזורה

    כגון “מה אמא שלי תגיד אם
    היא תקרא את זה???”.
    זה לא משרד החינוך!
    זוהי יצירה!!!
    וכמו לנו האנשים, גם לה
    יכולים להיות צדדים אפלים…

  • כדאי לך לחשוב על הנצח

    ספר הוא משהו שישאר אחריך,
    ערכי, חשוב וחד פעמי.
    חבל שהמתנה הזאת תימנע
    מבני משפחתך.